<h1>סמ"ג עשין סימן קמ"ד</h1>
<h2>דף ח.</h2>
שנינו בפרק יש בכור (בכורות מ"ט ב') חמש סלעים של בן במנה צורי וכבר ביארנו במקום אחר (עשה מ"ה דף קכ"ב א' בד"ו ועשה קכ"ח דף קצ"ד ב' בד"ו [הו' במס' ערכין י"ח א']) שהמעה היא משקל שש עשרה שעורות בינוניות ולפי משקל זה תוכל לשער חמש סלעים של בן. תניא בספרי (קרח והובא בבכורות נ"א א') ופדויו מבן חדש תפדה כלל בערכך כסף חמשת שקלים פרט וכל בכור אדם בבניך תפדה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון מכאן אמרו בכל פודין בכור אדם חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות. פרט הוא הפירוש של כלל ואין בכלל אלא הפירוש וכשיבא הכלל האחרון מרבה כעין הפרט אבל ריבה ומיעוט וריבה הוא ענין אחר כי מיעוט אינו מפרש הריבוי אלא מיעטו שלא תרבה אלא כעין המיעוט בכלל ופרט וכלל וכשיבא הריבוי האחרון מרבה כל דבר וממעט דבר (אחר) [אחד] הדומה למעט יותר מן הכל (ע"פ רש"י קידושין כ"א ב' ד"ה דריש וד"ה ריבויי). נתן לו סודר שאינו שוה בשוק חמש סלעים ואמר הכהן לדידי שוה חמש סלעים הרי בנו פדוי, אמר רב אשי דוקא באדם גדול שצריך לו סודר לראשו אבל באדם אחר לא יועיל (קידושין ח' א'). והנותן על מנת להחזיר בנו פדוי כדאיתא בפ"ק דקידושין (ו' ב').
<h2>דף כט.</h2>
כתוב בפרשת בא (שמות י"ג ב') קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא. ונאמר (פסוק י"ב) והעברת כל פטר רחם לה' וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה'. ונאמר (פסוק י"ג) [ו]כל בכור אדם בבניך תפדה. ובפרשת קרח נאמר (במדבר י"ח ט"ו—ט"ז) כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה, ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא. הרי המקראות מוכיחות כי הבנים הזכרים קדושים בבכורה ולא הבנות שנאמר בבניך וכתיב הזכרים (ע"פ יראים סי' ק"מ).
עוד מפרש שם (קידושין כ"ט א') שאם עבר האב ולא פדאו שחייב הוא לפדות את עצמו. ואין האשה חייבת לפדות את בנה שנאמר אך פדה תפדה החייב לפדות את עצמו חייב לפדות את בנו (שם). מי שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה חייב לפדות את עצמו שנאמר פטר רחם בישראל וזה פטר הרחם בישראל (בכורות מ"ו א' ורש"י ד"ה נתגיירה).
